#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שאינו בביתו האם הוא אוסר על החצר?	"ר&quot;מ ס&quot;ל דדירה בלא בעלים שמה דירה בישראל ואוסר, אבל שאר התנאים ס&quot;ל דלא שמה דירה וקיי&quot;ל כר&quot;ש דכל זמן שהסיח דעתו מלבא בשבת אינו אוסר [וזהו דוקא כשהלך לחצר אחרת אבל אם הלך לבית אחר שבאותה חצר אוסר (כן מדויק בהמחבר, וכן מפורש בחזו&quot;א סי&#x27; צ&quot;א ס&quot;ק א&#x27;), וביאר הנתיבות שבת (פכ&quot;ח הע&#x27; ל&quot;ד) דעדיין אוסר דמסתמא יחזור בשבת {ומשמע דאם דעתו להדיא שלא לחזור אינו אוסר דהרי יצא מביתו והוי כאורח בבית אחר וכבר כתבנו (לעיל סי&#x27; ש&quot;ע) דאפי&#x27; כשהוא הולך מבית לבית באותה חצר הוי כאורח}]"	סימן שעא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש חילוק בין כשהוא הולך לבתו או לבנו?	"איתא בגמ&#x27; דאדם מסיח דעתו מדירתו דוקא כשהוא הולך לבתו ולא לבנו [דהוא מתקוטט עם כלתו], אבל הרמב&quot;ם לא חילק בדבר וביאר הב&quot;י דלעולם אם הוא מסיח מדעתו מהני אפי&#x27; כשהוא הולך אצל בנו ואם אינו מסיח מדעתו לא מהני אפי&#x27; כשהוא הולך אצל בתו, והביה&quot;ל (ד&quot;ה אם) מצדד דאפי&#x27; הרמב&quot;ם מודה דמסתמא אמרינן דמסיח דעתו בבתו ולא בבנו ואדם אחר והרמב&quot;ם נקט מילתא דפסיקא [ודלא כתוספת שבת דפי&#x27; בדעת הרמב&quot;ם דליכא חילוק כלל בין בתו לבנו ואדם אחר]"	סימן שעא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נשארו בני ביתו בבית?	"מבואר ממ&quot;ב (ס&quot;ק א&#x27;) דאפי&#x27; בני ביתו לבד אוסרים "	סימן שעא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הולך לאכילה לכל הסעודות אבל חוזר לביתו לישון?	"{כפשוטו הולך אחר מקום אכילה ואינו אוסר, ועי&#x27; בנתיבות שבת (פכ&quot;ח הע&#x27; ל&quot;ד) וצ&quot;ע בדבריו}"	סימן שעא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	באופן שהוא מסיח דעתו, האם צריך לצאת מבעוד יום?	"המג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) ס&quot;ל דאפי&#x27; אם יצא באמצע השבת ואין דעתו לחזור אינו אוסר [כל זמן שלא חזר (שעה&quot;צ ס&quot;ק ד&#x27;)] וכמו שמצינו באחד שמת בשבת דאינו אוסר, אכן דחה הבית מאיר דכיון שהוא חי כל שעה יש בידו לחזור ולא נחשב כהסיח דעתו מלחזור אלא אם הסיח דעתו מבעוד יום, ועוד הביא מגאון יעקב סברא לחלק דכיון שהוא חי וקנה שביתה לא נעקרה דירתו באמצע השבת, וכן מבואר ברש&quot;י דמהני דוקא אם יצא מבעוד יום, ובצירוף שיטת הרשב&quot;א וריטב&quot;א שחולקים אפי&#x27; במת באמצע וס&quot;ל דאוסר כ&quot;ש דס&quot;ל דאוסר כשיצא באמצע השבת, ויש שיטת הא&quot;ר דדוקא אם יצא מסתמא צריך לצאת מבעוד יום אבל אם הסיח דעתו בפירוש מהני אפי&#x27; באמצע השבת, אכן הביה&quot;ל (ד&quot;ה שהניח) השיג עליו דהליכה לבתו הוי כאילו הסיח דעתו בפירוש ואפ&quot;ה כתב הטור דצריך לצאת לה מבעוד יום, ועוד הא&quot;ר רצה להביא ראיה מרשב&quot;א דכתב דאם הסיח דעתו בהדיא מהני אפי&#x27; כשהולך לבנו ולאחר אבל דחה הביה&quot;ל דהתם מיירי כשהלך מבעוד יום דהרי הרשב&quot;א ס&quot;ל דאפי&#x27; אם מת באמצע השבת אוסר, ובסוף דבר פסק הביה&quot;ל (ד&quot;ה שהניח) דראוי להחמיר כשיצא באמצע השבת אבל בשעת הדחק יש מקום להקל כהמג&quot;א ובלבד שהסיח דעתו בפירוש וכמו שכתב הא&quot;ר, והערוה&quot;ש (סע&#x27; א&#x27;) מקיל כהמג&quot;א"	סימן שעא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	גוי שאינו בביתו האם הוא אוסר החצר?	"לכו&quot;ע דירה בלא בעלים לא שמה בגוי אבל יש מח&#x27; תנאים אי חיישינן שמא יחזור לביתו בשבת, ר&quot;מ ור&#x27; יוסי אוסרים דחיישינן שיחזור ור&#x27; יהודה מתיר דאינו חושש, והרא&quot;ש ועוד ראשונים פסקו כר&#x27; יהודה דלא חיישינן אבל הרמב&quot;ם פסק כר&#x27; יוסי דחיישינן [ופליגי אי קיי&quot;ל כר&#x27; יוסי או אזלינן לקולא בעירובין] והוסיף המגיד משנה דמבואר בגמ&#x27; דר&quot;מ מודה דאם הגוי יצא יותר ממהלך יום אחד דאינו אוסר כך ס&quot;ל לר&#x27; יוסי [ואע&quot;פ שיש אפשרות דהגוי חזר והגיע סמוך לביתו בימות החול מ&quot;מ לא חיישינן לזה (מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;), ואם יכול לחזור ע&quot;י מטוס וכדומה הכה&quot;ח (סי&#x27; שפ&quot;ג ס&quot;ק ה&#x27;) הביא מח&#x27; בזה אבל הפשטות הוא דלא מקרי רחוק דהרי במציאות יכול לחזור (נתיבות שבת פל&quot;ו הע&#x27; ס&quot;ו)], ולהלכה המחבר סתם כהרמב&quot;ם דהגוי אוסר אם הוא תוך יום אחד, ואח&quot;כ הביא שיטת הרא&quot;ש ועוד ראשונים דהגוי אינו אוסר ופסק הרמ&quot;א דהעיקר כהמקילין [וביאר המ&quot;ב (ס&quot;ק ז&#x27;) דהמקילין ס&quot;ל דכי היכי דהיסח הדעת מהני לישראל כך מהני לגוי, ובשעה&quot;צ (ס&quot;ק ה&#x27;) הביא עוד סברא מהרשב&quot;א דאפי&#x27; אם הגוי דר שם אינו אוסר אלא משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו וזהו דוקא כשהוא דר שם ממש], ובדעת המקילים כתב השו&quot;ע דמותר אפי&#x27; אם הגוי הלך לחצר אחרת והשיג עליו הקרבן נתנאל (פ&quot;ח אות ו&#x27;, נתיב חיים) מהיכא תיתי להקל יותר מר&#x27; יהודה דלא הקיל אלא בעיר אחרת ולא בחצר אחרת, וכ&quot;כ הב&quot;ח דבגוי לא מקילינן אלא כשהלך לעיר אחרת, אמנם הביה&quot;ל (ד&quot;ה בחצר) הביא שלטי הגיבורים בשם הריא&quot;ז דמקיל אפי&#x27; בחצר אחרת וכדעת השו&quot;ע דסבירא לן דגוי מותר כישראל וגם ליכא חילוק בין עיר אחרת לחצר אחרת, אבל הכריע הביה&quot;ל להחמיר כשהוא בחצר אחרת בצירוף שיטת הרמב&quot;ם דס&quot;ל דאסור אפי&#x27; חוץ לעיר כשהוא בתוך יום אחד [והביא בית מאיר דרצה לומר שיש כאן ט&quot;ס, והביה&quot;ל כתב דהוא ט&quot;ס &quot;בהרא&quot;ש&quot;, אבל נראה לר&quot;י באק דצ&quot;ל &quot;בהמחבר&quot;]"	סימן שעא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגוי שיצא מביתו מבעוד יום אבל דעתו לחזור בשבת?	"כתב הט&quot;ז (ס&quot;ק א&#x27;) דאם דעתו לחזור בשבת [או רגיל לחזור בשבת] אוסר (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;) ,והחזו&quot;א (סי&#x27; פ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד) מקיל כל זמן שלא חזר בשבת {ונראה דזה תלוי על הב&#x27; טעמים דלעיל, דלפי המ&quot;ב הגוי מותר מפני שהוא מסיח דעתו כישראל וא&quot;כ כשדעתו לחזור אוסר, אבל לפי השעה&quot;צ והרשב&quot;א אינו אוסר אלא כשהוא דר שם ממש א&quot;כ אפי&#x27; כשהוא דעתו לחזור אינו אוסר}"	סימן שעא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שהסיח דעתו מבעוד יום אבל בסוף חזר בשבת, מה הדין?	"הרא&quot;ש הביא דיש אוסרים אבל הוא עצמו מקיל דכיון שהותרה הותרה, והשו&quot;ע פסק כהרא&quot;ש להקל, אבל הגר&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) הביא הרבה מחמירים בזה ומשמע דמחמיר כוותייהו, והכריע הביה&quot;ל (ד&quot;ה ואח&quot;כ) להחמיר אבל בשעת הדחק יכול להקל"	סימן שעא סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגוי שחזר באמצע השבת?	"מסתמא אמרינן דהוא גילוי דלא הסיח דעתו מבעוד יום ואוסר [ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה כיון שמתחילה לא היה העירוב ראוי להתקיים כיון שעלול הוא לחזור (תוס&#x27; עירובין ס&quot;ה ע&quot;ב, ערוה&quot;ש סע&#x27; ג&#x27;)], ואפי&#x27; אם אמר שהסיח דעתו מבעוד יום לא מאמינים לו [ודלא כהט&quot;ז דמקיל כשהוא אומר בפירוש ואמרינן הואיל והותרה הותרה (מ&quot;ב ס&quot;ק ח&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק ו&#x27;)], אמנם אם אנו יודעים בעצמינו דהסיח דעתו מבעוד יום ואח&quot;כ אירע דבר שחזר בשבת כתב השעה&quot;צ (ס&quot;ק ו&#x27;) דיש מקום להקל אבל הביא מתוספת שבת דאפי&#x27; בכה&quot;ג אוסר משום לא פלוג [וכגון בזמנינו דאנו רואים שהגוים הולכים לחופש בסוף השבוע ורק חוזרים ביום ראשון (ע&quot;פ שבט הלוי ח&quot;א סי&#x27; ר&quot;ה)], והכריע השעה&quot;צ להחמיר דאפי&#x27; בישראל גופא יש שיטת הגר&quot;א דמחמיר ועכ&quot;פ בגוי בודאי אין להקל {ונראה להוסיף דגם לפי סברת הרשב&quot;א (מובא בשעה&quot;צ ס&quot;ק ה&#x27;) אין להקל דס&quot;ל דהגוי אינו אוסר משום היסח הדעת אלא משום דהגוי אינו שם ממש ולא חיישינן שמא ילמדו ממנו אבל כאן כשחזר בשבת למעשה הוא שם וגזרו שמא ילמדו ממנו}"	סימן שעא סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שמת מערב שבת, והיורש 1) עירב בחצר 2) לא עירב ודר בחצר 3) לא עירב ודר בחצר אחרת [אחד מן השוק]?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-d649fc25a93131e9ed5f8d1da954b40e5ebc37f3.jpg"">"	סימן שעא סעיף ג-ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם המוריש עירב ומת בשבת?	"אם הניחו בני בית פשוט דלא בטל עירובו (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;א), ואפי&#x27; אם לא הניח בני בית כיון שעירב מערב שבת אמרינן הואיל והותרה הותרה והיורש אינו אוסר בשבת (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז) [ואם היה גוסס מבעוד יום, יש מח&#x27; בין המג&quot;א ועצי אלמוגים אם עירובו חל (ביה&quot;ל ד&quot;ה שמת), עי&#x27; לקמן סע&#x27; ו&#x27;] {ונראה דאפי&#x27; להגר&quot;א דמחמיר לעיל (סע&#x27; ב&#x27;) כשבא בן חצר בשבת דאוסר, היינו משום שהיה בן חצר מבעוד יום אלא שיצא מבעוד יום וכיון שחזר בשבת יש גילוי מילתא דלא הסיח דעתו מבעוד יום אבל הכא כשמת בשבת והיורש בא בשבת בודאי הסיח דעתו מבעוד יום ואמרינן הואיל והותרה הותרה} "	סימן שעא סעיף ג-ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במוריש שלא עירב ומת בשבת, והיורש 1) עירב 2) לא עירב ודר באותו חצר 3) לא עירב ודר בחצר אחרת [אחד מן השוק]?	"1) אם הוא דר עם המוריש מהני עירובו דבני ביתו מערבין לאדם אפי&#x27; שלא מדעתו (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&#x27;) [והמג&quot;א (ס&quot;ק ו&#x27;) פי&#x27; דמהני משום חמש חבורות שדרין בטרקלין אחד (סי&#x27; ש&quot;ע סע&#x27; ג&#x27;), אבל אין לפרש דמהני משום שכירו ולקיטו דזהו דוקא בדירת עכו&quot;ם דאינו דירה חשובה כ&quot;כ ולא בדירת ישראל (וכ&quot;כ המ&quot;ב לקמן סי&#x27; שפ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ד)], אבל אם לא דר בבית עם המוריש אלא בבית אחר שבחצר לא מהני עירובו דהבית לא היה שלו מבין השמשות ואוסר אפי&#x27; אם אינו בא לדור באותו בית (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב וס&quot;ק י&quot;ד וס&quot;ק כ&quot;א - כ&quot;ב) [ומכאן מבואר דחלות העירוב הוא על כל הבתים שיש לו בין השמשות ואם זוכה בעוד בית אח&quot;כ אינו בכלל העירוב, וחידש הדעת תורה למהרש&quot;ם דמהני אם זיכו לכל הניתוספין דנמצאת דכבר זכה היורש בבית הזה, ותמה עליו נכדו הרי מכניסת השבת לא היתה הבית שלו ולא שייך בעירוב, וגם לא מצי לערב בעבור המוריש דמפורש בתוס&#x27; (עירובין ע&#x27; ע&quot;ב) דמי שאינו אוסר אינו יכול לערב, ודברי המהרש&quot;ם צ&quot;ע, ומ&quot;מ ר&#x27; גראוס (פ&quot;ה הע&#x27; ל&quot;ג) רוצה לדייק ממ&quot;ב דאפשר לערב אפי&#x27; כשאינו אוסר, וצ&quot;ע דמפורש בתוס&#x27; (ע&#x27; ע&quot;ב) דאינו יכול לערב, ואולי יש לדחוק דמיירי בציור דהאחד מן השוק יש לו דירה שם ואוסר, וצ&quot;ע] 2) פשוט דאוסר 3) כתב המחבר דאם אינו בא לדור בבית אינו אוסר [ופשוט דמיירי כשלא נשאר שם בני ביתו (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז, שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ג)], אבל אם בא לדור בבית אוסר [המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) ביאר מפני שהיורש לא הסיח דעתו ממנו, ותמה עליו רע&quot;א בודאי הסיח דעתו ממנו דהרי מתחילת שבת היה ברשות המוריש, אלא ביאר רע&quot;א דכאן אוסר מפני שלא שייך הואיל והותרה הותרה דהרי היה אסור מתחילת שבת מחמת המוריש {ונראה דאפי&#x27; המג&quot;א ס&quot;ל דכאן אסור מפני שאין בו הואיל והותרה הותרה, אלא דס&quot;ל דבאמצע השבת כשמת המוריש יש היתר מיד ויהא שייך הואיל והותרה הותרה באמצע השבת, על זה כתב המג&quot;א שהיורש לא הסיח דעתו ממנו ועל כן הוא אוסר כשבא בשבת (ר&quot;י באק), ועי&#x27; מש&quot;כ לקמן (סי&#x27; שפ&quot;א סע&#x27; א&#x27;) בשם הערוה&quot;ש דהרא&quot;ש נמי ס&quot;ל דאמרינן הואיל והותרה הותרה אפי&#x27; באמצע השבת}], אכן כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה כל) דהרשב&quot;א וריטב&quot;א ס&quot;ל דאפי&#x27; אם אינו בא לדור בבית אוסר דכיון שנאסר נאסר, והביה&quot;ל מסיים למעשה צ&quot;ע [אבל מי שלא עירב שיצא באמצע השבת בודאי יש עוד מקום להחמיר מלבד שיטת הרשב&quot;א וריטב&quot;א יש ג&quot;כ שיטת רש&quot;י דמשמע דאוסר, וכבר הביא הביה&quot;ל לעיל (סע&#x27; א&#x27;, ד&quot;ה שהניח) ב&#x27; סברות למה זה חמיר טפי, א&#x27; כיון שהוא חי בידו לחזור, ב&#x27; כיון שהוא חי לא נעקרה דירתו שכבר קנה, ועל כן כתב הביה&quot;ל שם דאין להקל בזה אלא בשעת הדחק]"	סימן שעא סעיף ג-ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם המוריש אחד מן השוק ומת בשבת והיורש הוא מבני החצר ולא עירב ואמרינן דאוסר, למה לא אמרינן דמותר הואיל והותרה הותרה?	"כן, הקשה הב&quot;ח ויש בזה כמה מהלכים:&lt;br&gt;1) הגר&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) הוכיח מכאן דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה, וחולק על המחבר לעיל (סע&#x27; ב&#x27;) [אבל אינו מיישב המחבר דס&quot;ל הואיל והותרה הותרה ואפ&quot;ה ס&quot;ל דהיורש אוסר]&lt;br&gt;2) הט&quot;ז (ס&quot;ק ג&#x27;) כתב דלא היה מותר מתחילת שבת דהרי לא עירב, ונראה לפרש דבריו ע&quot;פ המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) דהביא מרש&quot;י ותוס&#x27; דמיירי כשהיה למוריש בית דירה באותה חצר וממילא היה אסור מתחילת שבת, וכעין זה מבואר מערוה&quot;ש (סע&#x27; ד&#x27;) דמיירי כשיש לו בית דירה בחצר [אכן, הגר&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) מעורר דרש&quot;י ותוס&#x27; כתבו דמיירי כשהיה לו בית התבן וקאי כר&quot;מ דס&quot;ל דדירה בלא בעלים אוסר אבל אנן קיי&quot;ל דאינו אוסר, והריטב&quot;א פי&#x27; דהיה לו בית דירה, ודוחק דנמצאת דאינו מן השוק כלל]&lt;br&gt;3) הביה&quot;ל (ד&quot;ה ואח&quot;כ וד&quot;ה ואם) רצה ליישב ע&quot;פ המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) ומחה&quot;ש דרק מי שיוצא מביתו נחשב כהסיח מדעתו אבל מוריש זה דלא יצא מביתו לא הסיח דעתו וא&quot;כ אוסר מתחילת שבת, והשיג עליו החזו&quot;א דפשוט דזה נחשב כאילו המוריש הסיח דעתו דהרי בחר שלא לדור בבית זה אלא בבית אחר {ועוד קשה דהרי באמת המוריש אינו אוסר מתחילת שבת דהרי אינו דר בבית, וכ&quot;ת דכוונת המג&quot;א הוא דהיורש לא הסיח דעתו מהבית ועל כן אוסר כשבא בשבת, גם זה אינו דודאי הסיח דעתו מתחילת שבת וכמ&quot;ש רע&quot;א, ועוד א&quot;כ אפי&#x27; אם המוריש עירב ומת בשבת יהא אסור דהרי היורש לא הסיח דעתו, וצ&quot;ע כוונת הביה&quot;ל במה שרוצה לתרץ ע&quot;פ המג&quot;א}"	סימן שעא סעיף ג-ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגר וישראל שדרין בחצר ועירבו יחד, ומת הגר 1) מבעוד יום 2) משחשיכה?	"1) כל זמן שלא החזיק בה שום אדם או החזיק בה הישראל שדר בחצר מותר, אבל אם החזיק בה ישראל אחר אפי&#x27; אם רק החזיק בה משחשיכה אסור דהיה ראויה להחזיק בה מבעוד יום וההיתר היה תלוי ועומד ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה (מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז - כ&quot;ח) [וש&quot;מ דמותר לזכות מן הפקר בשבת (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;), ורע&quot;א (לעיל סי&#x27; של&quot;ט) מסיים וצ&quot;ע, ועי&#x27; מש&quot;כ בסי&#x27; של&quot;ט], ומ&quot;מ מהני ביטול כי היכי דמהני ביטול ממי שיורש את אביו אע&quot;פ דלא היה ראוי לערב מבעוד יום (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ב) {וצ&quot;ב קצת דבשלמא ביורש את אביו אמרינן ברא כרעא דאבוה אבל ביורש את נכסי הגר בין השמשות היה של הפקר (ר&quot;י באק)} 2) אמרינן הואיל והותרה הותרה"	סימן שעא סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם 1) גוסס 2) קטן, צריך עירוב בעבורו?	"1) כן, אע&quot;פ שימות באמצע השבת מ&quot;מ כל זמן שהוא חי הרי הוא כחי לכל דבריו (שו&quot;ע, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ב) 2) כן, ואפי&#x27; אם אינו יכול לאכול כזית (שו&quot;ע)"	סימן שעא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם עירב לגוסס ומת בשבת, מה הדין אם 1) דר עמו אדם אחר בבית 2) ירש אחד מן השוק ולא בא לדור בו 3) ירש אחד מבני חצרו או אחד מן השוק ובא לדור בו בשבת?	"1) עדיין לא נתבטל העירוב ופשוט דמותר (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג) 2) הוי דירה בלא בעלים ופשוט דמותר (מ&quot;ב שם) 3) המג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) הביא מהגהת תוס&#x27; (עירובין ס&quot;ו ע&quot;א) כיון שאין העירוב ראוי להתקיים כל השבת דרוב גוססין למיתה לא אמרינן הואיל והותרה הותרה ואסור [ואע&quot;פ שיש גוססים שחיים לג&#x27; ימים מ&quot;מ זה שמת באותו יום איגלאי מילתא למפרע שהיה מין גוסס שימות באותו יום (מחה&quot;ש, שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ה)], אכן העצי אלמוגים חולק על ההגהת תוס&#x27; [וס&quot;ל דהוי מתלמיד טועה] וס&quot;ל דמסתימת הטור ושו&quot;ע משמע דכל זמן שעירב מערב שבת ומת בשבת אמרינן הואיל והותרה הותרה, והביה&quot;ל (ד&quot;ה אחד) מקיל כהעצי אלמוגים בשעת הדחק, והערוה&quot;ש (סע&#x27; ז&#x27;) סותם כהמג&quot;א [אמנם, צ&quot;ב סברת העצי אלמוגים להקל, והוא ביאר דאינו דומה לגוי שבא בשבת דאמרינן דאוסר דהתם אפי&#x27; אם בא מבעוד יום היה אוסר משא&quot;כ בגוסס אילו מת מערב שבת לא היה אוסר כלל ממילא עכשיו שהוא מת בשבת ג&quot;כ אינו אוסר, אמנם יש לעורר דזהו דוקא אם היורש אינו אוסר אבל המ&quot;ב כתב דמיירי כשירש אחד מבני חצרו או אחד מן השוק ובא לדור בו בשבת ואם זה אירע מערב שבת היה ג&quot;כ אוסר, והחזו&quot;א רצה להקל בגוסס מטעם אחר דכיון שאינו בידו לבא אמרינן הואיל והותרה הותרה אבל הקשה דזהו סברת המחמירים כשבא אחד בשבת שאוסר מפני שהיה בידו לבא אבל השו&quot;ע פסק כהרא&quot;ש דס&quot;ל דאפי&#x27; כשבא אחד בשבת אינו אוסר דאמרינן הואיל והותרה הותרה אע&quot;פ שהיה בידו לבא כיון שלא שכיח שיבא, וא&quot;כ גוסס ששכיח שימות לא אמרינן הואיל והותרה הותרה, וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתיה מהו הסברא להקל בגוסס, וצ&quot;ע {ויתכן דיש מקום להקל בגוסס דאפשר שהיה חי עד לאחר שבת ולית ליה הסברא דאיגלאי מילתא למפרע}]"	סימן שעא סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם עירב בשבת ראשונה והיה גוסס בשבת שניה?	"כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ג) דבודאי יש להקל דכבר חל העירוב שבת אחת וכמ&quot;ש לקמן (סי&#x27; שע&quot;ד סע&#x27; א&#x27;) {וצ&quot;ב דהתם מהני מה שעירב בשבת ראשונה דלא אמרינן והואיל ונאסרה נאסרה מתחילת שבת שניה אלא מאחר שנפתח באמצע שבת שניה חוזר להיתרו הראשון, אבל כאן כשמת בשבת נהי דלא אמרינן דנאסרה מתחילת שבת אבל מ&quot;מ צריך להיות מותרת עכשיו בשבת}"	סימן שעא סעיף ו		
